בימים האחרונים בא לידיעתי ששאול רודף אחרי וחושק במותי.
לכן הגעתי לעין גדי עם חיילי, למען להסתתר מאיתנו הרב של שאול.
לרוב הפתעתי, הבחנתי בשאול נכנס למערה על מנת לנוח ממסעותיו הארוכים. אנשיי התחילו לדרוש שאני אהרוג אותו, אך ידעתי שזה מעשה שגוי. ידעתי שאצטרך הוכחה לכך שאין בי שום רצון להרוג את שאול. לכן חתכתי חתיכה קטנה ממעילו, אך אנשיי זעמו מרוב כעס מכיוון שלא הרגתי אותו.
הייתי צריך להרגיע אותם.
(כעבור כמה דקות...)
ראיתי את שאול יוצא מהמערה. זו הייתה ההזדמנות המושלמת להוכיח את רצוני לשלום.
יצאתי מהמערה אחרי שאול ואמרתי:"אדוני המלך,למה לתת לאנשיך לגרום לך לחשוב שאני חושק ברעתך?.
הנה היום הזה אדוני נתן לי את ההזדמנות להרוג אותך אך סירבתי.
לא אשלח יד באדוני כי משיח אדוני הוא. וראה את כנף מעילך בידי, כי חתכתי את מעילך ולא הרגתי אותך.
דע שאין בי כל רצון לפגוע בך.
אחרי מי אתה רודף?: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.
ויאמר שאול לדוד:"צדיק אתה ממני אשר אדוני נתן לך את האפשרות להרוג אותי אך חסתה עלי וידעתי כי תקח את המלוכה וקמה בידך ממלכת ישראל."
רק תישבע לי שלא תהרוג את משפחתי ולא תשמיד את שמי מבית אבי.
וכך נשבעתי לשאול והלכתי חזרה למצודה.