נבל הכרמלי-לא זה לא יקרא

היי זה אני נבל הכרמלי,
אני פה בחג הגז... (צלצלו בדלת) יש אורחים בוא נראה מה הם רוצים. (אחרי זמן מה) היי חזרתי, בשבילכם זה נראה כאילו לא עבר אפילו דקה אבל היו פה כמה נערים הם אמרו שהם פה בשטח ונוכחותם חיובית ובלה בלה בלה. הם ביקשו כסף תמורת הגנה, בשם דוד... בן ישי... לא מכיר. הם חשבו שהם תפסו איזה "פראייר" אבל מי יתקוף אותי פה אני ממש מוגןת אז כמובן סירבתי אמרתי שזה לא יקרה גם לא תמורת שקל. טוב ככה זה נגמר נראה לי, לא משנה אני מוגן.

            מקווה שנהנתם, ביי

הבלוג של דוד - מערת עין גידי

בימים האחרונים בא לידיעתי ששאול רודף אחרי וחושק במותי.
לכן הגעתי לעין גדי עם חיילי, למען להסתתר  מאיתנו הרב של שאול.
לרוב הפתעתי, הבחנתי בשאול נכנס למערה על מנת לנוח ממסעותיו הארוכים. אנשיי  התחילו לדרוש שאני אהרוג אותו, אך ידעתי שזה מעשה שגוי. ידעתי שאצטרך הוכחה לכך שאין בי שום רצון להרוג את שאול. לכן חתכתי חתיכה קטנה ממעילו, אך אנשיי זעמו מרוב כעס מכיוון שלא הרגתי אותו.
הייתי צריך להרגיע אותם.
(כעבור כמה דקות...)
ראיתי את שאול יוצא מהמערה. זו הייתה ההזדמנות המושלמת להוכיח את רצוני לשלום.
יצאתי מהמערה אחרי שאול ואמרתי:"אדוני המלך,למה לתת לאנשיך לגרום לך לחשוב שאני חושק ברעתך?.
הנה היום הזה אדוני נתן לי את ההזדמנות להרוג אותך אך סירבתי.
לא אשלח יד באדוני כי משיח אדוני הוא. וראה את כנף מעילך בידי, כי חתכתי את מעילך ולא הרגתי אותך.
דע שאין בי כל רצון לפגוע בך.
אחרי מי אתה רודף?: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.
ויאמר שאול לדוד:"צדיק אתה ממני אשר אדוני נתן לך את האפשרות להרוג אותי אך חסתה עלי וידעתי כי תקח את המלוכה וקמה בידך ממלכת ישראל."
 רק תישבע לי שלא תהרוג את משפחתי ולא תשמיד את שמי מבית אבי.
וכך נשבעתי לשאול והלכתי חזרה למצודה.

מי אשם ברצח כהני נוב

סיפור כהני נוב הוא טרגי שבמהלכו נהרגו 85 כוהנים, האשם בהריגתם של כהני נוב הוא דוד בגלל הסיבה הבאה.

 דוד חשב על מעשיו ועל תוצאותיהם  ועדיין התעלם ולא היה לו אכפת. דוד ביקש מאחימלך הכהן עזרה-אוכל ומים, וזה היה רק ההטעיה למה שרצה באמת (חרב גוליית), אף על פי שידע שדואג האדומי ידווח לשאול על כל מה שעשה, דוד החליט פשוט להקריב את אחימלך ואת כהני נוב בשביל מעמדו והחרב שתסמל את גבורתו. מכך אני מסיק שדוד אשם ברצח כהני נוב.

.לסיכום, לאור ההוכחה הזאת אני סבור שדוד אשם ברצח כהני נוב.

יומנה של מיכל

שאול מוציא הוראה להרוג את דוד ומיכל ממהרת להזהיר אותו.
מיכל אומרת לדוד:" אתה חייב לברוח אבי רוצה להרוג אותך עליך להתחבות."
דוד עונה לה:" את צודקת הוא ינסה להרוג אותי בכל מחיר."
מיכל מסיעת לו לרדת מהחלון, ודוד מתחיל לברוח.
מיכל שקועת מחשבות:" מה עשיתי אבי יכעס עלי ויתן לי עונש.
אבל אני צריכה לחשוב חיובי  הצלתי חי אדם ולא סתם את חיהם של בעלי.
וגם היתי חיבת לעשות כך, אבי לא יודע להבין מה זה לקבל תבוסה הוא חייב להיות הכי טוב ובגלל זה עזרתי לדוד כי דרך אבי לא נכונה.
מיכל שקועה במחשבותיה.

יומנו של שאול

שאול מחליט להרוג את דוד, הוא שולח מאלכים להביא את דוד שהוא יוכל להרוג אותו.
אך לשאול נימעס והוא הולך לראות בעצמו מה קורה.
הוא רואה שני ילדיו ושאול:" אותם איפה שאול."
מיכל אומרת לשאול:"" עזרתי לו לברוח, סלח לי אבא."
שאול עונה למיכל:"איך עשית זאת בגדת בעמך ובאביך, עכשיו מגיע לך עונש את לא תצאי מהרמון לחודש שלם כי בגדת בפקודת אביך!"
שאול צועק לעבר יהונתן:" ובנוגע אליך איש צעיר איך יכולתה גם אתה לבגוד בי לה יש לה סיבה טובה אבל מה יש לך להגיד!"
יהונתן אמר לשאול:" איך שאתה פועל אבא זה לא נכון! דוד חף מפשע ואתה רוצה להרוג אותו אחרי כל מה שהוא עשה בשבילך הוא ניגן לך כל יום ואתה רוצה להרוג אותו רק בגלל שהרג יותר פלישטים ממך!"
שאול צורח לעבר שניהם:"לכו לארמון אגיע עוד מעט!"
שאול חושב:"אולי הוא צודק איך יכולתי להיות כזה אכזר ולא אכפתי רק בגלל שאיזה דוד אחד שעזר כל יום להוריד ממני את הרוח הרעה ממני ואני עוד מנסה להרוג אותו."
שאול יושב לו לבד וחושב מחשבות.

אהבת מיכל לדוד.

מיכל קולטת אדם כלשהוא נכנס לארמון שאול.

מיכל חושבת לעצמה:" מי הוא יכול להיות, בטח עוד איזה אדם מסכן ששאול לוקח ממנו מיסים."

היא יורדת לקומה התחתונה ורואה את האיש המסתורי מדבר לשאול.

שאול אומר לאיש המסתורי:" דוד תשמע אני קצת לא מבין איך חמקתה מהחנית שזרקתי אליך אבל לא משנה כל זה מאחורנו, עכשיו אני רוצה לתת לך תואר כבוד תיקח את בתי לאישתך?"

מיכל נדלקת על דוד בגלל: גובה,חוזקו ומראו. ומיכל מתרגשת כל כך להיות האישה שלו אך לפתע שאול מביא את הבת השניה שלו.

דוד אומר לשאול:"זה יותר מדי כבוד, לא אוכל לקחת את ביתך לאישה ומה עם הכסף? תרצה אותו גם לא?

שאול אומר לדוד:" תישכח מהכסף אתה יודע מה איתן לך את ביתי השניה מיכל ובנוגע לכסף אני רק רוצה מאה ערלות פלישתים בגלל רעתם לישראל.

מיכל צועקת יש במבוכה וחושבת ש:" בעתידנו יהיה לנו שני ילדים אחד בן ואחת בת ונחיה באושר ובאושר לעד.

אך היא מיד מבינה מה שאול מתכנן ואומרת לו:"השתגעתה סוף סוף מישהוא מגיעה ואני אוהבת אותו ואתה שולח אותו להילחם רק כדאי שימות בקרב.

שאול אומר למיכל:" אל תדאגי הכול יהיה בסדר מאיפו עלה לך הרעיון שאני המלך יעשה  זאת?"

דוד יוצא לקרב ומיכל מתפללת שיחיה.

מיכל חושבת:" איך שאול אבי אני לא מאמינה שעשה זאת אולי כדאי לברוח מהבית וכך אוכל לחיות בשקט אבל שאול ידאג כל כך ואחרי הכול הוא אבי.

מיכל מחליטה להישאר.

ועולה בדעתה:" בטח דוד לא רוצה בכלל להתחתן איתי אחרי הכול אני לא כל כך יפה לעומת אחותי הבכורה והיא מתחילה לחשוב שדוד בכלל שונא אותה.

קרב דוד וגוליית מנקודת מבטו של גוליית.

 גוליית  אומר לצבאו:"היום נתמקם מעל עמק האלה לקראת קרב נגד ישראל, וכדי להציל חיי אדם רק אני עומד להילחם בנציג אחר של ישראל. 

לאחר יום.

גוליית יורד על העמק ובני ישראל מתמקמים. אך אף אחד לא יורד.

גוליית צועק לעבר מחנה ישראל:" אדוני הוא זבל! הוא סתם, מה אתם מאמינים בו! 

נשארת דממה.
אבל לפתע יורד ילד אדמוני שער ויפה תואר.
גוליית צוחק בקול רם ומרומם:"באמת!? בחרתם דווקא את הג'ינג'י הזה שאין לו אפילו שריון מקסקסים פשוט.
דוד אומר:"אני בא להילחם בשביל אדוני צבאות ואתה משפיל את אדוני יש לך חוצפה.
דוד מרים אבן נחל קטנה מהאזור ומוציא את הרוגטקה שלו ומיד מכון לראשו של גוליית ועוזב. תך! גוליית נופל על הריצפה ללא רוח חיים.