אהבת מיכל לדוד.

מיכל קולטת אדם כלשהוא נכנס לארמון שאול.

מיכל חושבת לעצמה:" מי הוא יכול להיות, בטח עוד איזה אדם מסכן ששאול לוקח ממנו מיסים."

היא יורדת לקומה התחתונה ורואה את האיש המסתורי מדבר לשאול.

שאול אומר לאיש המסתורי:" דוד תשמע אני קצת לא מבין איך חמקתה מהחנית שזרקתי אליך אבל לא משנה כל זה מאחורנו, עכשיו אני רוצה לתת לך תואר כבוד תיקח את בתי לאישתך?"

מיכל נדלקת על דוד בגלל: גובה,חוזקו ומראו. ומיכל מתרגשת כל כך להיות האישה שלו אך לפתע שאול מביא את הבת השניה שלו.

דוד אומר לשאול:"זה יותר מדי כבוד, לא אוכל לקחת את ביתך לאישה ומה עם הכסף? תרצה אותו גם לא?

שאול אומר לדוד:" תישכח מהכסף אתה יודע מה איתן לך את ביתי השניה מיכל ובנוגע לכסף אני רק רוצה מאה ערלות פלישתים בגלל רעתם לישראל.

מיכל צועקת יש במבוכה וחושבת ש:" בעתידנו יהיה לנו שני ילדים אחד בן ואחת בת ונחיה באושר ובאושר לעד.

אך היא מיד מבינה מה שאול מתכנן ואומרת לו:"השתגעתה סוף סוף מישהוא מגיעה ואני אוהבת אותו ואתה שולח אותו להילחם רק כדאי שימות בקרב.

שאול אומר למיכל:" אל תדאגי הכול יהיה בסדר מאיפו עלה לך הרעיון שאני המלך יעשה  זאת?"

דוד יוצא לקרב ומיכל מתפללת שיחיה.

מיכל חושבת:" איך שאול אבי אני לא מאמינה שעשה זאת אולי כדאי לברוח מהבית וכך אוכל לחיות בשקט אבל שאול ידאג כל כך ואחרי הכול הוא אבי.

מיכל מחליטה להישאר.

ועולה בדעתה:" בטח דוד לא רוצה בכלל להתחתן איתי אחרי הכול אני לא כל כך יפה לעומת אחותי הבכורה והיא מתחילה לחשוב שדוד בכלל שונא אותה.

קרב דוד וגוליית מנקודת מבטו של גוליית.

 גוליית  אומר לצבאו:"היום נתמקם מעל עמק האלה לקראת קרב נגד ישראל, וכדי להציל חיי אדם רק אני עומד להילחם בנציג אחר של ישראל. 

לאחר יום.

גוליית יורד על העמק ובני ישראל מתמקמים. אך אף אחד לא יורד.

גוליית צועק לעבר מחנה ישראל:" אדוני הוא זבל! הוא סתם, מה אתם מאמינים בו! 

נשארת דממה.
אבל לפתע יורד ילד אדמוני שער ויפה תואר.
גוליית צוחק בקול רם ומרומם:"באמת!? בחרתם דווקא את הג'ינג'י הזה שאין לו אפילו שריון מקסקסים פשוט.
דוד אומר:"אני בא להילחם בשביל אדוני צבאות ואתה משפיל את אדוני יש לך חוצפה.
דוד מרים אבן נחל קטנה מהאזור ומוציא את הרוגטקה שלו ומיד מכון לראשו של גוליית ועוזב. תך! גוליית נופל על הריצפה ללא רוח חיים.

טקסט טיעון: עונשו של שאול.

שאול קיבל עונש משמואל שהוא יתפטר מתפקידו כמלך.
 לדעתי דרך פעולה זאת היא מוצדקת ונכונה מהסיבות הבאות:.


ראשית, התנהגותו של שאול אינה הולמת והוא לא מציית לדבריו של שמואל  וה'.
כיוון שהוא מפר את דבריו של שמואל פעם אחר פעם ולא לומד לקח. 
פעם ראשונה, הוא הפר את דבריו של שמואל בזה שלא חיכה לו להקרבת הקורבן.
פעם שנייה, הוא לא ציית לפקודתו של שמואל להרוג כל דבר חי בעמלק.
וזה מראה שהתנהלותו כמלך בעתיד לא תהיה נכונה. בנוסף הוא לא יקשיב לדברי אדוני.
לדוגמה, אחרי
ששאול הבין שהוא לא עומד להיות מלך הוא קרע את מיעלו של שמואל.


שנית, שאול מתנהג בצורה רחמנית שלא תואמת את תפקידו כמלך.
כלומר, שאול התנגד להרוג את כל החי והוא ריחם על הקיני.
ואני חושב שבתור תפקידו כמלך הוא יקבל החלטות רעות בגלל רחמנותו.
למשל, שאול רחם על אגג ולא הרג אותו כמו שציווה עליו שמואל.


לסיכום, לאור הנימוקים הנ"ל אפשר להבין שהחלטתו של שמואל לא לאפשר לשאול להיות מלך היא החלטה טובה ונבונה.
כי: התנהגותו של שאול אינה הולמת והוא רחמן וזה לא ראוי בתור מלך.



(:

השיחה בין שאול לשמואל

(שמואל קורא בקול רם לשאול):"הי שאול!"
שאול:"כן מה המצב".
שמואל:"אדוני שלח אותי אליך כדי לתת לך משימה."
שאול:"כן מה היא?! שאול קורא בהתלהבות.
שמואל:"אתה תילך ותכה את עמלק כי אני עוד זוכר מה הם עשו בעלייתנו ממצרים.
ותקשיב טוב אתה לא תרחם על אף איש שם, ותהרוג את כל המשק ואת כל האנשים.
לאחר ששאול חוזר מהקרב עם עמלק:
שאול:" עשית כל מה שאדוני ביקש."
שמואל: כן? אז מה הוא קול הצאן שאני שומע?
שאול:זה מעמלק אבל זה העם שריחם על הצאן והבקר,לגמרי לא אני. זה בשביל לזבח אותם לאדוני.
שמואל:תפסיק. עכשיו תקשיב ותשמע מה אדוני אמר לי.
שאול: כן כן תדבר.
שמואל: בכלל לא עשיתה מה שאלוהים אמר.
שאול: דווקא כן, הבאתי את אגג מלך עמלק והחרמתי את העם.
שמואל: נמאסת על אלוהים ונמאס לו שתהיה מלך.
שאול: אבל הקשבתי לעם. בבקשה תסלח ובוא איתי להשתחוות לאדוני.
שמואל לא אבוא להשתחוות איתך כי לא הקשבתה לאדוני.
שאול קורע את מעילו של שמואל.
שמואל: כמו שקרעת את מעילי כך אדוני קרע אותך מהמלכות.
שאול:חטאתי אבל בבקשה תסלח לי ותבוא איתי להשתחוות לאדוני.

שאול זהו זה עברת את הגבול!

יומני היקר,
שמי שמואל.
היום הגיעו אלי שלושה נציגים של שאול הם אמרו:"שאול מבקש שתבוא לגלגל כדי שתוכל להקריב את הקורבן לקראת מלחמתנו נגד הפלישתים."
אני אמרתי:" איזו בושה! בחור של ממש זה שאול, התעצל כל כך להגיע אלי, בושה!
בסדר אגיע תוך שבעה ימים לגלגל." עניתי לנציגי שאול.


לאחר שבעה ימים.
הגעתי לגלגל מלא ביטחון ושמחה לקראת הקרב.
אבל אז קיבלתי שוק (הלם) כשראיתי את שאול מקריב את הקורבן בלעדי.
צעקתי אליו" מה עשית?! לא חיכית לי!"
הוא ענה:" לא היתה לי בררה אנשי התחילו לאבד בי אמון, ואפילו ראיתי אחדים מנסים לברוח מהקרב.
בגלל שאיבדו בי אמון, וחשבו שאני מנסה לברוח מהקרב."
כעסתי נורא, פשוט התאכזבתי שבכזה מלך בחרו לעם ישראל, ואני חושב שמלך אחר יתאים יותר לארץ.
וכך עניתי לו: אלוהים יחפש מלך אחר, שעושה לפי לבו. אתה לא מתאים יותר לתפקידך כמלך.
ואפילו אם תנצח את הקרב, אלוהים לא יראה בך אחר ממפר את כללי אדוני."

שמואל לאן הלכתה?!

יומני היקר,
שמואל מתחיל לאכזב אותי. אני מתחיל לחשוב שהוא בכלל לא יבוא. מי צריך אותו?
טוב אין פלא הוא מלך ישראל, אני מחכה שהוא יראה את אנשיו כל כך מאוכזבים וצריכים מנהיג.
אני חושב שהפלשתים ימצאו אותנו לפני שמואל אפילו.
בסדר אני צריך להחליט, אם להתחיל את הקרבת הקורבן לפני שהוא יבוא או לחכות לו?
אני חושב שחשיבה על שתי נימוקים למה כדאי לחכות לו ועוד שתי נימוקים למה לא לחכות לו. יעזרו מאוד.
נימוק ראשון למה כדאי לא לחכות לו: הפלשתים יוכלו למצוא אותנו במוקדם או במאוחר לא מוחנים בזמן שאנחנו מחכים לשמואל ובכך שנמתין לו אנחנו נסתכן.
נימוק שני: אנחנו כנראה נגווע ברעב עוד לפני ששמואל יגיע אספקת המזון הולכת ומדלדלת.
נימוק ראשון למה לחכות לו: אדוני בטח יכעס מאוד אם לא נחכה לשמואל להקרבת הקורבן.
נימוק שני: בטח גם שמואל יכעס מאוד והוא יהרוג חלק מהעם שלא סמך עליו.

מצאנו מושיע!

יומני היקר,
אני נחום מיבש גלעד.
היום הגענו לישראל אחר החיפוש למושיע ופגשנו את אנשיי העם.
סיפרנו להם את סיפורנו והם התחילו לרחם עלינו ואפילו בכו, אם אתם שואלים יש פה בעיה לאנשים הם כל כך רגשים.
ואז סוף סוף הגיע שאול המלך. אני מיד רצתי לדבר איתו אבל הוא התעלם ממני ממש בחוצפה!.
והוא התחיל לדבר עם אנשי עמו, הם דיברו איתו על אנשי וכמה מסכנים אנחנו. שמחתי בגלל שחשבתי שהוא ישתכנע ורצתי  לדבר איתו:" אתה מסכים? ואמרתי בלב פליז פליז".
הוא ענה:" כן אני מיד אנסה לגיס את העם לתקוף את אנשי נחש העמוני".
הוא אמר לנו:" חכו בהיכל העיר, אני בנתיים אנסה לגייס את העם".
אני כמו דבריו הלכתי אני וכל עמי להיכל העיר ונמנמתי שם וחשבתי איך שאול יוכל לגייס את העם.
באותו זמן שאול המלך חשב על תוכניתו לגייס את העם.
הוא הציע להתחיל איום כלכלי על השבטים האחרים בזה שיחתוך בקר לחתיכות וישלח לדרך שליחים. כל חתיכה תגיע לשבט אחר והשליחים יגידו למקבלי הבקר:" אם לא תשתתפו במלחמה זאת, כך אעשה לכל הבקר שלכם".
כמובן שהאיום הצליח וכל השבטים התגיסו לקרב נגד הנחש העמוני.
בנתיים בדמותו של נחום מיבש גלעד.
התעוררתי משנתי והלכתי לשאול את שאול מה קורה.
(שאול זורק חרב לקיבונו של נחום).
מה אתה עושה!
שאול עונה:"אנחנו יוצעים למלחמה עם הנחש העמוני בבוקר, אתה לא יודע כמה הצלחה זה היה עם גיוס העם למלחמה?
אספנו כשלוש מאות אלף ושלושים אלף חילים!
התרגשתי מיד וקראתי לכל עמי מהיכל העיר לבוא ולהצטרף לשלוש מאות אלף ושלושים אלף חילים וכולם כל כך התרגשו.
וכך כמו דבריו של שאול התמקמנו במחנה ליד ארמונו.
וכך שאול צועק:"להסתער!"
בעודנו מחולקים לשלוש קבוצות המכות את מבצרו של נחש העמוני.
לאחר כמה רגעים נצחנו ונכנסנו למבצרו ושם רעינו את עמון מפוחד ומתחנן לרחמים.
והכינו בו עד הצוהוריים.
והתמלאתי  תחושת נצחון ומאז הכול חזר לגידרו.